פסק-דין בתיק ת"א 20-06-08

רקע

1.      ביום 3.11.2011 ניתנה על ידי החלטה המכריעה בין הצדדים בשאלת החבות וחלוקת האחריות בין הנתבעות. באותה החלטה קבעתי כי הנתבעות אחראיות ביחד ולחוד לנזקי התובע כאשר חלוקת האחריות הפנימית בין הנתבעות היא 20% על הנתבעת מס' 1,  80% על נתבעת מס' 2.

2.      עניינו של התובע, הסובל מתסמונת התעלה הקרפאלית, הופנה מחדש למומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מאג'ד גנאיים, בשים לב לעבודות שקבעתי בהחלטתי מיום 3.11.2011 לאחר שהסתבר כי המומחה הסתמך על עובדות שונות.

3.      על מנת לא להלאות יש לראות בהחלטה מיום 3.11.2011 כחלק מפסק דין זה.

4.      בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה כי נכותו של התובע עומדת על 5% בגין כל יד וכי נכותו נגרמה כתוצאה מעבודתו במפעל הנתבע תמס' 2. נכותו המשוקללת של התובע הינה בשיעור 9.75%.

5.      לאחר קביעה זו לא ביקשו הצדדים לחקור את המומחה מטעם בית המשפט.  

הקטנת הנזק  על ידי ניתוח

6.      הנתבעת מס' 2 טוענת בסיכומיה כי התובע אינו מקטין את נזקיו מאחר ואינו פועל לביצוע ניתוח אשר סיכויו גבוהי וסיכוניו נמוכים. הנתבעת מס' 1 מצטרפת לטענה זו.

7.      נטל ההוכחה כי הניזוק לא עמד בחובה להקטין את נזקו מוטל על שכמי המזיק (ע"א 252/86 גולדפרב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) עמ' 45). נטל זה מחייב את המזיק להראות כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון טענתו לפיה הניזוק לא עשה את המוטל עליו ולא נהג כנדרש על מנת להקטין את נזקו. באשר להימנעות נפגע מלקבל טיפול רפואי  במסגרת חובתו להקטין את הנזק קבעה הפסיקה בע"א 120/00 - משה יעל נ' משה בצלאל, תק-על 2002(2), 1125  (2002 ) את התנאים להוכחת אותו נטל וזאת כדלקמן:

"כשהמדובר בטיפול רפואי שהניזוק סרב או נמנע מלקבל, מחייבת את המזיק להרים את נטל הוכחתם של מספר יסודות. ראשית, כי קיים טיפול רפואי אשר היה עשוי להיטיב את מצבו של הניזוק. שנית, כי הניזוק נמנע מקבלתו של הטיפול המיטיב (השוו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (כרך א', מה' 4, התשנ"ח) 1208). שלישית, שלאחר שיקול כלל נסיבות המקרה הרלבנטיות יימצא שהניזוק התנהג התנהגות בלתי סבירה כשנמנע מקבלת הטיפול. בעניין זה יש חשיבות למידת הסיכון והכאבים הכרוכים בטיפול הרפואי, לעומת הסיכויים שבו (ראו לעניין הנטל המוטל על הנפגע להקטנת הנזק על ידי קבלת טיפול רפואי, בע"א 252/86 הנ"ל). יש חשיבות גם למודעות שהיתה לניזוק, לסיכון ולכאבים, לעומת הסיכויים הכרוכים בטיפול. מודעות זו יכול שתתקיים אם משום שהוסברה לניזוק ואם משום שהיא גלויה לעין לכל אדם סביר. רביעית, יש להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו של הניזוק לבין נזקו המוגדל."

8.      בבואי ליישם את הכללים הנ"ל עולה כי התנאי הראשון מתקיים שכן קיים ניתוח אשר יטיב א תמצב התובע. התובע הסביר כי הוא נמנע מלבצע ניתוח עקב יעוץ שקיבל מאדם פרטי ולא מרופא. התובע אף ציין כי הרופא המטפל ד"ר סיימון ייעץ לו לבצע את הניתוח אך יש סיכוי שהתסומנת תחזור על עצמה. התובע הוסיף כי הוא סירב לבצע את הניתוח  מאחר ובעת שאשתו הייתה מאושפזת בבית חולים שכבה לידה חולה שביצעה את ניתוח פעמיים והוא לא הצליח (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון) .

9.      הנני סבור כי סירוב התובע לבצע ניתוח הינו סירוב בלתי סביר. המומחה מטעם בית המשפט הסביר בתשובות לשאלות הבהרה כי סיכויי הצלחת הניתוח הינם בשיעור של 95% כאשר מדובר בניתוח הכרווך באשפוז יום בהרדמה מקומית. המומחה חזר על דברים אלו בעדותו עמ' 34 והוסיף כי קיים סיכון של פגיעה בעצב בזמן הניתוח. לכן הסיכון של הרדמה כללית אינו קיים בענייננו ויתרה מכך הסיכון של אשפוז וחשיפה לזיהומים מהם עלול התובע להידבר במהלך אשפוז בבית חולים אף הם אינם קיימים. מה שסבור התובע באופן סובייקטיבי אינו רלוונטי.

10.  עוד עולה מחוות דע המומחה כי התובע לא טופל נכון על ידי הרופאים המטפלים. לא ניתן לתובע טיפול על ידי זריקות סטיר ואדים עם התקנת סד המיישר את שורש כף  היד זאת בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה.

11.   יחד עם זאת, המומחה לא קבע כי ביצוע הנכות יפחית את הנכות לכדי 0%. קיימת מאידך עדות המומחה לפיה ביצוע הניתוח ימנע החמרה עתידית (עמ' 34  ש' 18 - 19). יש בנוסף לקחת בחשבון את הסיכוי, אמנם הקטן, כי הניתוח לא יצליח.

12.  בשים לב לכך,  אקח בחשבון בעת פסיקת הפסדי השכר את הנושא שתובע לא פעל באפון סביר להקטנת נזקיו.

הנכות התפקודית

13.  עובר למחלה התובע עבד עבודות כפיים. התובע לא הוכיח את עברו התעסוקתי ואף טען כי לאחר התפרצות המחלה  עבד במקומות שונים אך פרש מהם בשל הבעיה בידיו. התובע לא צירף תלושי שכר לאחר עבודתו אצל הנתבעות ולכן לא ניתן לעמוד על עברו התעסוקתי.

14.  התובע הגיש בשנת 2006 תביעה לנכות כללית שם נקבעו לו נכויות בגין המחלה הנוכחית, אבנים בכליות והפרעות קצב. בועדה הרפואית הצהיר התובע כי הוא חווה התקפי כאב בשל אבנים בכליות פעם בימין ופעם בשמאל.